אב הטיפוס הראשון למוניטור לתצוגת פלזמה הומצא ביולי 1964 באוניברסיטת אילינוי על ידי הפרופסורים דונלד ביטר וג'ין סלוטו ואז סטודנט לתואר שני רוברט וילסון. עם זאת, רק לאחר כניסתם של טכנולוגיות דיגיטליות ואחרות, התאפשרו טלוויזיות פלזמה מצליחות. על פי ויקיפדיה, "תצוגת פלזמה היא תצוגה שטוחה פנלית שטוחה בה נוצר אור על ידי זרחן המתרגשים מפרישת פלזמה בין שני לוחות זכוכית שטוחים."
בראשית שנות השישים השתמשה אוניברסיטת אילינוי בטלוויזיות רגילות כמוניטור מחשבים לרשת המחשבים הביתית שלהם. דונלד ביטר, ג'ין סלוטו ורוברט וילסון (הממציאים המופיעים בפטנט התצוגה של הפלזמה) תצוגות פלזמה שנחקרו כחלופה למערכות הטלוויזיות מבוססות צינור הקתודה בשימוש. תצוגה של קרני קתודה צריכה לרענן כל הזמן, וזה בסדר לווידיאו ולשידורים אך רע להצגת גרפיקה ממוחשבת. דונלד ביזר החל בפרויקט וגייס את עזרתם של ג'ין סלוטו ורוברט וילסון. עד יולי 1964 הצוות בנה את לוח התצוגה הראשון בפלזמה עם תא אחד בודד. טלוויזיות הפלזמה של ימינו משתמשות במיליוני תאים.
לאחר 1964 חברות שידורי טלוויזיה שקלו לפתח טלוויזיה פלזמה כחלופה לטלוויזיות המשתמשות בהן צינורות קרני קתודה
. למרות זאת, LCD או תצוגות גבישים נוזליים אפשרו טלוויזיה עם מסך שטוח אשר עקמה את ההתפתחות המסחרית נוספת של תצוגת פלזמה. לטלוויזיות פלזמה נדרשו שנים רבות להצליח והם סוף סוף עשו זאת בגלל מאמציו של לארי וובר. הסופר מאוניברסיטת אילינוי, ג'יימי האצ'ינסון, כתב כי תצוגת הפלזמה של לארי וובר בגודל שישים אינץ ', שפותחה עבור Matsushita ונושאת את התווית Panasonic, שילבו את הגודל והרזולוציה הדרושים ל- HDTV עם תוספת של רזון.