פנומנולוגיה חברתית היא גישה בתחום הסוציולוגיה שמטרתה לחשוף מה תפקיד המודעות האנושית בהפקת עשייה חברתית, מצבים חברתיים ועולמות חברתיים. בעיקרו של דבר, הפנומנולוגיה היא האמונה שהחברה היא בנייה אנושית.
הפנומנולוגיה פותחה במקור על ידי מתמטיקאי גרמני בשם אדמונד הוסרל בראשית שנות העשרים על מנת לאתר את המקורות או התמציות של המציאות בתודעה האנושית. רק בשנות השישים היא נכנסה לתחום הסוציולוגיה על ידי אלפרד שוץ, שביקש לספק בסיס פילוסופי ל מקס ווברהסוציולוגיה הפרשנית. הוא עשה זאת על ידי יישום הפילוסופיה הפנומנולוגית של הוסרל על חקר העולם החברתי. שוץ הניח כי המשמעויות הסובייקטיביות מעוררות עולם חברתי אובייקטיבי לכאורה. הוא טען כי אנשים תלויים בשפה וב"מלאי הידע "שצברו כדי לאפשר אינטראקציה חברתית. כל אינטראקציה חברתית מחייבת כי אנשים יאפיינו אחרים בעולמם, ומלאי הידע שלהם מסייע להם במשימה זו.
המשימה המרכזית בפנומנולוגיה חברתית היא להסביר את האינטראקציות ההדדיות שמתרחשות במהלך פעולה אנושית, מבנה מצבי ובניית מציאות. בכך, פנומנולוגים מבקשים להבין את הקשר בין פעולה, סיטואציה ומציאות המתרחשת בחברה. הפנומנולוגיה אינה רואה בשום היבט גורם סיבתי, אלא רואה בכל המימדים בסיסיים לכל האחרים.
יישום קלאסי אחד של פנומנולוגיה חברתית נעשה על ידי פיטר ברגר והנספריד קלנר בשנת 1964 כשבדקו את המחקר בנייה חברתית של מציאות זוגית. על פי הניתוח שלהם, הנישואים מפגישים שני אנשים, כל אחד מעולמות חיים שונים, ומכניסים אותם בקרבה כה רבה זה לזה, כי עולם החיים של כל אחד מהם מובא לתקשורת עם אחר. מתוך שתי מציאויות שונות אלה עולה מציאות זוגית אחת, שהופכת אז לקונטקסט החברתי העיקרי ממנו עוסק אותו אדם באינטראקציות חברתיות ומתפקדת בחברה. נישואין מספקים מציאות חברתית חדשה לאנשים, המושגת בעיקר באמצעות שיחות עם בן / בת הזוג באופן פרטי. המציאות החברתית החדשה שלהם מתחזקת גם באמצעות האינטראקציה של בני הזוג עם אחרים מחוץ לנישואין. עם הזמן תופיע מציאות זוגית חדשה שתתרום להיווצרותם של עולמות חברתיים חדשים בהם כל אחד מבני הזוג יתפקד.