שנה מעוברת היא שנה עם 366 ימים, במקום 365 הרגילים. שנות קפיצה הן הכרחיות מכיוון שהאורך בפועל של שנה הוא 365.242 יום, ולא 365 יום, כאמור. שנים מעוברות מתרחשות כל 4 שנים, ושנים המתחלקות באופן שווה ב -4 (2004 למשל) יש 366 ימים. יום נוסף זה נוסף ללוח השנה ב- 29 בפברואר.
עם זאת, יש יוצא מן הכלל אחד מכלל שנת המעבר הכוללת שנות מאה, כמו שנת 1900. מכיוון שאורך השנה מעט פחות מ- 365.25 ימים, הוספת יום נוסף כל 4 שנים מביאה לכך שכ -3 ימים נוספים יתווספו במשך 400 שנה. מסיבה זו, רק אחת מכל 4 שנות מאה נחשבת כשנה מעוברת. שנות המאה נחשבות רק לשנה מעוברת אם הן מתחלקות באופן שווה ב -400. לפיכך, 1700, 1800, 1900 לא היו שנים מעוברות, ו- 2100 לא תהיה שנה מעוברת. אולם 1600 ו -2000 היו שנים מעוברות מכיוון שמספר השנה מתחלק באופן שווה ב -400.
יוליוס קיסר עמד מאחורי מקור שנת המעבר בשנת 45 לפני הספירה. לרומאים הראשונים היה 355 יום לוח שנה וכדי לשמור על פסטיבלים המתרחשים בערך באותה עונה בכל שנה, נוצר חודש של 22 או 23 יום בכל שנה שנייה. יוליוס קיסר החליט לפשט את הדברים והוסיף ימים לחודשים שונים של השנה ליצירת לוח השנה של 365 יום; החישובים בפועל נעשו על ידי האסטרונום של קיסר, סוסיגנס. כל שנה רביעית שלאחר היום ה -28 בפברוארוס (29 בפברואר) הייתה להוסיף יום אחד, מה שהופך כל שנה רביעית לשנה מעוברת.
בשנת 1582, האפיפיור גרגוריוס ה- XIII חידד את לוח השנה עוד יותר עם הכלל שיום המעבר יתרחש בכל שנה המחולקת ב -4 כמתואר לעיל.