חוק אדמות הילידים (מס '27 משנת 1913), שכונה לימים חוק אדמת הבנטו או חוק האדמה השחורה, היה אחד החוקים הרבים שהבטיחו את הדומיננטיות הכלכלית והחברתית של הלבנים לפני כן אפרטהייד. על פי חוק קרקעות השחורים שנכנס לתוקף ב -19 ביוני 1913, דרום אפריקאים שחורים כבר לא היו מסוגלים להחזיק, או אפילו לשכור, אדמות מחוץ לשמורות המיועדות לכך. עתודות אלה לא רק הסתכמו ב-7-8% מאדמות דרום אפריקה, אלא היו פחות פוריות מהאדמות שהוקצו לבעלים לבנים.
השפעת חוק אדמות הילידים
חוק אדמות הילידים סילק דרום אפריקאים שחורים ומנע מהם להתמודד עם עובדי משק לבנים על משרות. כפי שכתב Sol Plaatje בשורות הפתיחה של חיי הילידים בדרום אפריקה"כשהוא מתעורר בבוקר יום שישי, 20 ביוני 1913, מצא את עצמו היליד הדרום אפריקני, לא בעצם עבד, אלא פריה בארץ הולדתו."
חוק קרקעות הילידים לא התחיל בשום אופן להתחלת הנישול. דרום אפריקאים לבנים כבר ניכסו חלק גדול מהאדמות באמצעות כיבוש וחקיקה קולוניאלית, וזה יהפוך לנקודה חיונית בעידן שלאחר האפרטהייד. היו גם כמה חריגים לחוק. במחוז קייפ הודלה בתחילה מהמעשה כתוצאה מזכויות הזכיינות השחורות הקיימות, שהיו המעוגנת בחוק דרום אפריקה, וכמה דרום אפריקאים שחורים עתרו בהצלחה לחריגים מהקבוצה חוק.
חוק המקרקעין משנת 1913, לעומת זאת, קבע באופן חוקי את הרעיון כי דרום אפריקאים שחורים אינם שייכים בחלק גדול מדרום אפריקה, ובהמשך נבנו חקיקה ומדיניות סביב חוק זה. בשנת 1959 הומרו עתודות אלו לבנטוסטאנים, ובשנת 1976, ארבע מהן הוכרזו למעשה 'עצמאיות' מדינות בדרום אפריקה, מהלך שהפשט את אלה שנולדו באותם 4 שטחים בדרום אפריקה שלהם אזרחות.
חוק 1913, אמנם לא המערכה הראשונה לנישול דרום אפריקאים שחורים, הפך לבסיס לחקיקת אדמות ופינוי חקלאי שלאחר מכן, שהבטיחו את ההפרדה והיעדר של חלק גדול מאוכלוסיית דרום אפריקה.
ביטול החוק
היו מאמצים מיידים לבטל את חוק אדמות הילידים. משמר נסע ללונדון בעתירה לממשלת בריטניה להתערב מכיוון שדרום אפריקה הייתה אחת הדומיננטיות באימפריה הבריטית. ממשלת בריטניה סירבה להתערב, ומאמצים לבטל את החוק לא הגיעו לכלל עד סיום האפרטהייד.
בשנת 1991 עבר המחוקק בדרום אפריקה את ביטול אמצעי האדמה המבוססים על גזע, וביטל את חוק אדמות הילידים ורבים מהחוקים שבאו אחריו. בשנת 1994, גם הפרלמנט החדש שאחרי האפרטהייד עבר את חוק השבת הארץ הילדית. עם זאת, השבה חלה רק על אדמות שננקטו על ידי מדיניות שנועדה באופן מפורש להבטיח הפרדה גזעית. לפיכך, זה חל על אדמות שנלקחו על פי חוק אדמות הילידים, אך לא על השטחים העצומים שצולמו לפני המעשה בעידן הכיבוש והקולוניזציה.
מורשת החוק
בעשורים שחלפו מאז סיום האפרטהייד השתפרה הבעלות השחורה על אדמות דרום אפריקה, אולם ההשפעות של מעשה 1913 ורגעים אחרים של ניכוס עדיין ניכרים בנוף ובמפת הדרום אפריקה.
משאבים:
בראון, לינדזי פרדריק. (2014) סקר קולוניאלי ונופים ילידים בדרום אפריקה הכפרית, 1850 - 1913: הפוליטיקה של המרחב המחולק בקייפ ובטרנסוואל. בריל.
גיבסון, ג'יימס ל. (2009). התגברות על עוולות היסטוריות: פיוס קרקעות בדרום אפריקה. הוצאת אוניברסיטת קיימברידג '.
פלאטייה, סול. (1915) חיי הילידים בדרום אפריקה.